ההיבט התכנוני

לכל רשות קיימת תוכנית כוללנית הקובעת את מדיניות התכנון ואת כיווני הפיתוח שלה לשנת היעד 2040. התכנית מייעדת שטחים עבור כלל השימושים העתידיים הנדרשים, באיזה אזור אנשים יגורו, היכן יהיו חנויות ומסחר, מקומות לתעסוקה, בילויים, איפה ימוקמו מוסדות הציבור, הגינות הציבוריות הכבישים ועוד.

המפה המצורפת נקראת בשפת התכנון - ״תשריט״ והיא אחד המסמכים המרכיבים את התוכנית הכוללנית לעיר.  כתמי צבעי בתשריט מסמנים את ייעודי הקרקע השונים (הצבעים נקבעו בחוק התכנון והבניה והם אחידים בכל התכניות). כל כתם צבע שהוגדר בתכנית מחייב לשים בשטחו את מה שהוגדר בו, לדוגמה על שטח שמיועד למגורים (צהוב) לא יתאפשר להקים בית ספר (חום).

השטחים המסומנים בצבע החום הינם שטחים המיועדים לשימוש מבנה ציבור. מבנה ציבור הוא מבנה אשר מיועד לשימושים ציבוריים של חינוך, תרבות, דת, רווחה ושירותים חברתיים, בריאות, ספורט, מקלט ושירותים כלל עירוניים.

למה חשוב לדעת את זה?

כדי להבין מה החלופות האפשריות לשטח במידה ולא יוקם בו בית ספר. לצורך הדוגמה הינה רשימה של מבני ציבור שיכולים להיבנות בשטח החום בדרך המשי:

·  שירותי תרבות וקהילה כמו מרכז קהילתי, מועדון נוער או תנועת נוער, מועדון לקשיש

·  שירותי דת כמו בית כנסת, מקווה

·  שירותי חינוך כמו גנים, מוסדות חינוך לפיתוח והעשרה

·  מתקנים טכניים והנדסיים, מערכות מבנה ותשתית

אז איך מתכננים מוסדות ציבור?

״מדריך הקצאת שטחי הציבור״ של מינהל התכנון הוא המסמך אשר מסייע ומכווין את אנשי המקצוע בתכנון השטחים הנדרשים לצורכי הציבור בתוכנית. המדריך מגדיר את כללי התכנון וההקצאה שעל בסיסים יכול צוות התכנון להגדיר בתוכנית את כמות ה׳הצבע החום׳ בהתאם לצורכי האוכלוסייה ולמאפייניה באותו מקום.

 

 

השלב הראשון הוא הגדרת מאפייני אוכלוסיית היעד – אספקת שירות ציבורי מבוססת על גודל אוכלוסייה מינימלי אשר יאפשר ויצדיק את הקמת השירות (סף כניסה). שלושת הפרמטרים המרכזיים הם: גודל משק בית ממוצע, אחוז השנתון (% קבוצת גיל מסך כלל האוכלוסייה) ושיוך מגזרי. להקמת בי״ס יסודי אוכלוסיית היעד היא 6 שנתונים (גילאי א׳-ו׳).

 

השלב השני הוא הגדרת הביקוש הפוטנציאלי לשירות הציבורי. לשירותי ציבור שונים ביקוש פוטנציאלי שונה. לבית ספר יסודי נקבע ביקוש של 100% מאוכלוסיית היעד, לעומת זאת למעון יכול להיות ביקוש של 50% משום שיש משקי בית המעדיפים פתרונות אחרים כמו משפחתונים או סיוע מהמשפחה.

 

השלב השלישי הוא מיפוי המלאי הקיים של השירותים הציבוריים הקיימים ברשות וביצוע מאזן צרכים. שלב זה מאפשר להבין את התמונה המלאה ולהשוואות בין הביקוש הפוטנציאלי לבין המצאי הקיים. לדוגמה האם קיים ביקוש לכיתות בשכונה אחת שקיים לו היצע בשכונה אחרת.

 

ההנחיות להקמת בי״ס חדש קובעות כי סף הכניסה הוא 6 שנתונים (כיתות א׳-ו׳), כאשר ממוצע התלמידים/ות בכיתה הוא 27 ומספר הכיתות הוא 12, 18 או 24.

 

בנוסף לשאלה ׳כמה?׳ עומדת השאלה ׳איפה?׳ - ׳תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), תשי"ט-1959׳ קובעות כי המרחק בין מגורי התלמידים והתלמידות לבית הספר לא יעלה על שני קילומטרים (במידה ואין אפשרות להעמיד את המרחק הנ״ל רשאית הרשות לקבוע מרחק גדול יותר בתנאי שקיימת תחבורה ציבורית נאותה). בהתאם להנחיות אלה (ושיקולים תכנוניים רבים נוספים) קובעת תוכנית המתאר הכוללנית גם את מיקום בתי הספר וכתוצאה מזה נקבעים אזורי הרישום.

 

בעניין הקמת בי״ס בדרך המשי התשובה לשאלה ׳כמה׳ היא ברורה - יש צורך מובהק בתוספת כיתות לאור הגידול הצפוי באוכלוסייה. התשובה לשאלה ׳איפה׳ אינה מובהקת תכנונית בהכרח, מענה כמותי יכול להינתן בבי״ס רביבים או בבי״ס החדש בדרך המשי (כמובן שלצד ההיבט התכנוני ישנם היבטים נוספים הנסקרים ביתר הטורים בבלוג זה).

 

כיצד יושפעו אזורי הרישום בהתאם להחלטה על הקמת בית הספר בדרך המשי?

לפניכם/ן שתי מפות:

חלופה 1 מציגה את איזור הרישום במידה ויוקם בית ספר בדרך המשי

חלופה 2 מציגה את איזור הרישום במידה ולא יוקם בית הספר

בשתי החלופות מרחק ההליכה מהנקודה הרחוקה ביותר אינו עולה על 1.2 ק״מ

 

 

שימו לב - בחלופה 2 ההרשמה לבי״ס תתאפשר לפי תקנון הבחירה המבוקרת